כיצד לשלוט בחום: מבט אמיתי על נורות אינפרא-אדום מסוג טווין-טיוב
אם ניסיתם אי פעם להשתמש בנורות אינפרא-אדום רגילות לצורך מחקר ופיתוח של זכוכית, אתם כנראה יודעים עד כמה זה מעצבן. הן נותנות רק עקומת חום כללית. אך כשעובדים עם סוגי זכוכית חדשים, עקומת חום כללית אינה מספיקה. לא תמיד רוצים חום אחיד – צריך לשלוט בדיוק באיזו נקודה נמצא החום.
זה לא רק עניין של גודל
רוב הספקים ישאלו אתכם על האורך והקוטר של הנורה, וזהו. אנחנו מסתכלים על זה אחרת – עבורנו, העיקר הוא צפיפות האנרגיה.
על ידי שינוי דרך עיטוף החוטים ושינוי לחץ הגז בתוך המבנה הדו-צינורי, אנחנו יכולים להפנות את החום לאזורים ספציפיים. זה כמו לעצב את החום.
צריכים עלייה חדה בחום במרכז, אך חום מתון בקצוות? אנחנו פשוט מגדירים את חלוקת הוואטים כך שתתאים לפרופיל הרצוי. זה הופך את תהליך הבדיקה להרבה יותר יעיל.
כיצד עובדת נורת טווין-טיוב
הקסם כאן פשוט: המבנה הדו-צינורי מכפיל את שטח הפלט, מבלי לתפוס יותר מקום.
זה אומר שאפשר לקבל כמות גדולה של אנרגיה, מבלי להגדיל את המתח עד רמות גבוהות מדי, שעלולות לפגוע בחוטים. אנחנו גם משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה, כך שהקרינה באורך גל קצר יכולה לצאת מהנורה ולהגיע לדגימה.
לגבי החיבורים, אנחנו משתמשים בחיבורים רגילים כמו R7s או Sk15. אך מכיוון שמערכות המחקר הן בדרך כלל “ניסיוניות”, אנחנו מוכנים להתאים את החיבורים כך שיתאימו למערכת החשמל שלכם.
החסרונות (החלק הכנה)
הבעיה היא שהפעלת כמות גדולה של אנרגיה באזור קטן כרוכה בסיכונים.
כשאנחנו מרכזים את האנרגיה באזור מסוים, הקוורץ נמצא תחת לחץ תרמי גדול.
אנא, אל תחברו את הצינורות באופן חזק מדי. אם המעקות שעליהם הצינורות מורכבים אינם מאפשרים לזכוכית להתרחב, הצינורות עלולים להישבר במהלך מחזורי עבודה בעוצמה גבוהה. זו טעות מעצבנת, אך ניתן להימנע ממנה בקלות.
כמו כן, חשוב לוודא שמערכות הקירור שלכם יכולות להתמודד עם החום הגבוה שנוצר.